1 וְהַנָּחָשׁ֙ הָיָ֣ה עָר֔וּם מִכֹּ

1 וְהַנָּחָשׁ֙ הָיָ֣ה עָר֔וּם מִכֹּל֙ חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה יְהוָ֣ה אֱלֹהִ֑ים וַ֙יֹּאמֶר֙ אֶל־הָ֣אִשָּׁ֔ה אַ֚ף כִּֽי־אָמַ֣ר אֱלֹהִ֔ים לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל עֵ֥ץ הַגָּֽן׃
2 וַתֹּ֥אמֶר הָֽאִשָּׁ֖ה אֶל־הַנָּחָ֑שׁ מִפְּרִ֥י עֵֽץ־הַגָּ֖ן נֹאכֵֽל׃
3 וּמִפְּרִ֣י הָעֵץ֘ אֲשֶׁ֣ר בְּתוֹךְ־הַגָּן֒ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים לֹ֤א תֹֽאכְלוּ֙ מִמֶּ֔נּוּ וְלֹ֥א תִגְּע֖וּ בּ֑וֹ פֶּן־תְּמֻתֽוּן׃
4 וַיֹּ֥אמֶר הַנָּחָ֖שׁ אֶל־הָֽאִשָּׁ֑ה לֹֽא־מ֖וֹת תְּמֻתֽוּן׃
5 כִּ֚י יֹדֵ֣עַ אֱלֹהִ֔ים כִּ֗י בְּיוֹם֙ אֲכָלְכֶ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְנִפְקְח֖וּ עֵֽינֵיכֶ֑ם וִהְיִיתֶם֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים יֹדְעֵ֖י ט֥וֹב וָרָֽע׃
6 וַתֵּ֣רֶא הָֽאִשָּׁ֡ה כִּ֣י טוֹב֩ הָעֵ֙ץ לְמַאֲכָ֜ל וְכִ֧י תַֽאֲוָה־ה֣וּא לָעֵינַ֗יִם וְנֶחְמָ֤ד הָעֵץ֙ לְהַשְׂכִּ֔יל וַתִּקַּ֥ח מִפִּרְי֖וֹ וַתֹּאכַ֑ל וַתִּתֵּ֧ן גַּם־לְאִישָׁ֛הּ עִמָּ֖הּ וַיֹּאכַֽל׃
7 וַתִּפָּקַ֙חְנָה֙ עֵינֵ֣י שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּ֣דְע֔וּ כִּ֥י עֵֽירֻמִּ֖ם הֵ֑ם וַֽיִּתְפְּרוּ֙ עֲלֵ֣ה תְאֵנָ֔ה וַיַּעֲשׂ֥וּ לָהֶ֖ם חֲגֹרֹֽת׃

Hasil (Bahasa Indonesia) 1:

1 dan ער֔ום י֣ה נחש֙ כל֙ חי֣ת שד֔ה אש֥ר dari יהו֣ה עש֖ה ֙יאמר֙ אל־ה֣אש֔ה א֚ף אלה֑ים dan אלה֔ים תֽאכל֔ו dari ל֣א seperti yang saya כ֖ל גֽן ע֥ץ 2 dan אל־הנח֑ש פר֥י ת֥אמר dari נאכֽל׃ ֽאש֖ה עֽץ־הג֖ן 3 פר֣י עץ֘ אש֣ר dan תֽאכלו֙ אמ֣ר אלה֗ים ל֤א מ֔נו dan ֥א תגע֖ו, ב֑ו פן־תמתֽון׃ 4 dan נח֖ש אל־הֽאש֑ה י֥אמר תמתֽון׃- כ֚י יד֣ע אלה֔ים כ֗י 5 יום֙ מ֔נו נפקח֖ו עֽיניכ֑ם אכלכ֣ם, dan ייתם֙ sebagai ט֥וב ידע֖י dan ֽאלה֔ים dan רֽע 6 ת֣רא ֽאש֡ה טוב֩ כ֣י dan ע֙ץ untuk ֧י תֽאוה־ה֣וא מאכ֜ל עינ֗ים dan נחמ֤ד עץ֙ dan השכ֔יל dan תק֥ח פרי֖ו dan תאכ֑ל תת֧ן גם־לאיש֛ה עמ֖ה יאכֽל dan dan 7 תפק֙חנה֙ עינ֣י ניה֔ם dan י֣דע֔ו עֽירמ֖ם כ֥י ה֑ם dan ֽיתפרו֙ יעש֥ו dan על֣ה תאנ֔ה dan חגרֽת׃ untuk ה֖ם